מכתב לעצמי ביום שפיטרו אותי

מחבר: התלתל (@taltimes2) תאריך פרסום: 23 באוגוסט 2022 קישור למקור: שרשור מקורי

לפני בערך 10 שנים פיטרו אותי. זה המכתב שהייתי רוצה לקבל מעצמי של העתיד. אולי זה יכול לעזור למישהו במצב דומה. יש לי מספיק פרספקטיבה היום.

אבל קודם הסיפור:

המנכ"ל זימן אותי למשרד. ידעתי מה הולך לבוא. גם ידעתי שאני הולך להיות הראשון. עשיתי את ה walk of shame דרך כל החברים בפיתוח. כולם ידעו מה קורה. זה היה באוויר, ריח כזה. חייכתי לכולם אבל הדופק שלי היה על 200.

מנהלת המשרד לא יצרה קשר עין.

נכנסתי. ישבתי. היה שקט.

"אני רוצה לספר לך סיפור", הוא פתח.

"לפני שנים היה לי שותף בעסק. והייתה לי איתו 'מחלוקת עסקית'" (הוא עשה אייר קווטס). "לא משנה על מה. הוא החליט לתבוע אותי ולי יש, אני לא יודע אם סיפרתי לך את זה" (הוא סיפר לי עשר פעמים), "יש לי עורך דין בריטיינר. זאת אומרת שהוא לא עולה לי כסף."

"פיקסד פרייס. האיש הזה, הוא עדיין בבתי משפט. אין לו חיים ואני שכחתי מזה בכלל. אתה מבין מה אני מנסה לאמר לך?"

הנהנתי.

"יופי. אז מה אנחנו עושים עם האופציות שלך?"

"המניות שלי?" שאלתי.

"האופציות שלך", הוא חזר.

"כלום."

"כלום", הוא חזר אחרי, מהנהן.

היה שקט.

"אתה לוקח את זה כמו גבר", הוא אמר לי.

לא עניתי. פוקר פייס. נשימות יוגה.

"אני אכתוב לך המלצה", הוא אמר. "אתה מתפקד טוב בלחץ."

המשכתי לשתוק.

"נתתי לך כאן ניסיון מעולה", הוא אמר. הנהנתי שוב.

אני לא זוכר איך זה נגמר. הוא לחץ לי את היד? הזיכרון קצת מטושטש. קמתי, לקחתי את הדברים ויצאתי הביתה.

באוטו בכיתי.

לא סיפרתי לחברים. רק לאשתי, שסיפרה למשפחה.

"סטארטאפים מתים", אני אמרתי לחברים. "לא הלך לנו."

המכתב

תלתל היקר,

פיטרו אותך. זה חרא. תתאבל אבל תשלים עם המציאות הזאת. שום דבר לא יקל על הכאב חוץ מהזמן.

אתה חייב לקבל.

אתה אולי לא רואה את זה כרגע אבל היום נטעו הזרעים של ההצלחה העתידית שלך. כל גרגיר של באסה שאתה מרגיש כרגע הוא אנרגיה להמשך.

תנשום עמוק.

תן חיבוק ארוך לזוגתך. תחבק את הילדים. אל תחשוב על פרופורציות, זה לא עובד. אתה חייב להרגיש אותן. הבריאות, המשפחה. הניסיון שצברת. תרגיש אותם בעצמך, בכוחות שלך. תרגיש גם את הכעס שלך, שלא ייעלם כל כך מהר.

והמחשבות שירוצו לך בראש הם רעל. למה אותי כן ואת [Redacted] לא? אולי אני באמת לא מספיק טוב? אם רק הייתי מתאמץ יותר. איזה אפס אני.

אתה מעולה. אתה יכול. אתה תצליח. אתה תנצל את הכישלון הזה להצלחה עתידית יותר גדולה. ויותר צנועה. ויותר אתה. תלמד באמת מהניסיון ומהטעויות.

זה שכר לימוד. תקבל אותו.

Own it.

ספר לכולם. גם לחברים וגם בטוויטר. בלי ללכלך על אחרים. בלי להאשים. עובדות. פוטרת. מציאות. מה תעשה? אתחיל מחדש.

ואחרי האבל תתחיל לבנות. את עצמך קודם כל אבל אחר כך את החברה שחלמת עליה. והיא תהיה יותר טובה ויותר נכונה ויותר אתה.

ואם חלילה תצטרך לפטר אנשים תזכור את היום הזה. ותתנהל בחמלה. ותבכה איתם. ותעזור להם. תהיה בן אדם.

מחר יהיה יום חדש. יותר טוב. באמת!